תרומת אונת כבד
21/5/2023
משתפת פוסט שהעליתי בכ"ד ניסן תשפ"ג (15 באפריל 2023 )התלבטתי הרבה אם לפרסם את זה... בהתחלה לא רציתי וחשבתי שזה מיותר לפרסם
אבל אחרי התייעצויות ומחשבות נוספות בנושא החלטתי שכן.
לפני 7 שבועות במוצאי שבת קודש פרשת תרומה נכנסתי לפייסבוק ונתקלתי בפוסט שמחפשים בדחיפות תורם סוג דם o לתרומת אונת כבד לתינוק. שיתפתי את הפוסט, צילמתי מסך ושלחתי גם בקבוצת תורמי כליה שאני נמצאת בה כי לישי בעלי (שתרם כליה לפני 6 שנים) אין ווצאפ. שיתפתי שם למרות שהם לא יכולים לתרום כבד אחרי שתרמו כליה כי ידעתי שהם יעשו את כל המאמצים להפיץ את ההודעה. מיד קיבלתי הודעה מחברת קבוצה שכתבה שכבר לפני שעתיים שלחו את זה שם ויש מאז דיון ארוך על הנושא בקבוצה.
קראתי שוב את הפוסט וחשבתי לעצמי... בעצם... אני סוג דם o וגם לא בהריון עכשיו אז אני אבדוק, אולי אוכל להתאים. שאלתי את ישי ואחרי שקיבלתי ממנו o.k. קראתי ל3 הילדים הגדולים שלנו ושאלתי אותם מה הם אומרים כי תכלס זה ישבית אותי לגמרי לפורים, פסח וכו... הם אמרו שהם בעניין אז פניתי לרופא שמלווה את התינוק החולה ודיברנו עוד באותו לילה, הוא שאל אותי עוד כמה פרטים על עצמי והיה נראה שזה מתאים אז סגרנו שנדבר בבוקר.
לא ידענו איך התנהלו העניינים אז נסעתי לבית אל לעבודה (כמו שאתם יודעים אני גרה ביצהר והעסק שלי בבית אל) וכמה דקות לפני שהגעתי קיבלתי טלפון מהבי"ח ששאלו אם אוכל להגיע לבדיקות עכשיו.
אמרתי להם שכן ואחרי שטיפלתי בכמה דברים בחנות יצאתי לפתח תקווה לבלינסון. לא אלאה אתכם
אבל בגלל שהתינוק היה במצב לא טוב, הוחלט לתקתק את הבדיקות ובאותו יום סיימתי את כל הבדיקות הרפואיות והפסיכולוגיות (בדרך כלל הבדיקות האלו לוקחות כמה חודשים).
בזמן שחיכיתי לתור של הסיטי שמעתי על הפיגוע בחווארה שבו נרצחו הלל ויגל הי"ד, כל כך כאב לי והרגשתי חזק כמה אנחנו עם ישראל מנסים כל הזמן להציל חיים והם עסוקים כל הזמן בלפגוע ולהרוס את החיים.
קיוויתי שאעבור את כל הבדיקות בהצלחה ואזכה לעבור את הניתוח לעילוי נשמת הנרצחים.
בלילה בדרך הביתה חטפתי אבנים בחווארה וזה עוד יותר הגביר לי את התחושה על ההבדל ביננו ובינם, אבל לא חששתי שיקרה לי משהו כי ידעתי ששלוחי מצווה אינם ניזוקים.
ביום שני נסעתי שוב להיפגש עם רופא כבד שיעבור על כל הבדיקות ויאשר את התרומה. הוא נתן אור ירוק אחרי שהסביר לי עוד כמה פרטים על הניתוח כמו למשל:
1. בשונה מתרומת כליה שהתורמים נשארים עם כליה אחת, בתרומת כבד לוקחים חלק מהכבד ואחר כך הוא גודל, במקרה שלי זה היה לתינוק קטן בן חצי שנה ולכן לוקחים 20% מהכבד וכמו עור שמתחדש גם הוא מתחדש! מה רבו מעשיך ה'!
2. הניתוח הוא ניתוח בטן פתוח לאורך הבטן ולוקח כ6 שעות (לוקח זמן להפריד את כל כלי הדם שמחברים בין אונות הכבד)
3. בניתוח מוציאים את כיס המרה כי הוא מפריע להם למהלך הניתוח.
וכמובן הרופא הרחיב על ההחלמה וכו...
ולענייננו, אחרי האישור חזרתי הביתה והיה לי זום עם ראש המרכז הארצי להשתלות ד"ר @תמר אשכנזי שלא הבינה איך מישהו נורמלי ביום אחד מחליט לעשות כזה ניתוח מורכב ובטוח משהו פה לא תקין.
תוך כדי הזום היא קלטה שאני בעניינים , ישי בעלי כשכתב ספר על תרומת כליה, הוסיף שם נספח על תרומת כבד מהחי והוא למד הרבה על הנושא ודיבר עם רופאים אז ידעתי מה זה אומר, וגם... שנים אני חולמת לתרום איבר מגופי והנה הקב"ה שלח הזדמנות ואין סיבה שאני אפסיד אותה. אחרי שעה וחצי הסכמנו שאני לגמרי מודעת לתהליך אבל עדיין משוגעת (רוב האנשים שמכירים אותי מקרוב חותמים גם על המשוגעת
)
)ביום שלישי הגעתי לוועדה של משרד הבריאות שבה הרבה אנשי מקצוע בודקים את המוכנות הנפשית שלך לניתוח והאם זה באמת מתאפשר ונכון מצד המשפחה וכו...
וכל אחד בתורו כשסיים לדבר איחל לי בהתרגשות בהצלחה. יצאתי משם ועדכנתי את ישי שעברתי את הוועדה וחיכיתי לתשובה סופית מבית החולים מתי הניתוח. אחרי כמה שעות עודכנו שזה יהיה בחמישי בבוקר ולכן למחרת, ברביעי בערב אנחנו צריכים להתאשפז. ניצלתי את יום רביעי כדי לארגן כל מיני דברים בחנות, לנסוע לניחום אבלים בהר ברכה של הלל ויגל וקצת לארוז.
בערב יצאנו לבית החולים.
התאשפזנו, עשינו עוד קצת בדיקות והלכנו לישון מרוגשים.
בחמישי מוקדם בבוקר העירו אותי למקלחת לפני הניתוח ולפני 7 כבר הגיע סניטר לקחת אותנו מבלינסון לשניידר כי כשהתרומה לילד הניתוח שם. לאט לאט הגיעו המנתח, מתאמת השתלות, מרדים ואחות לחתימות סופיות. באותה הזדמנות המנתח סיפר לנו שבסיטי גילו שיש לי אבן דיי גדולה בכיס מרה והוא התפלא איך לא התלוננתי עד כה על כאבים בגללה.
אז ברוך השם חסכתי ניתוח עתידי להוציא אותה כי מוציאים את הכיס מרה בלאו הכי בניתוח הזה.
זהו... נכנסתי לחדר ניתוח בהתרגשות עצומה ומצב רוח טוב (מרוב שזה היה מהיר לא הגעתי לשלב של החששות
)
) לא אלאה אתכם גם בכל האשפוז אחרי... רק אספר שההשתלה הצליחה והתינוק מחלים לאט לאט, אחרי שבוע השתחררתי הביתה, המשכתי להזריק קלקסן לעצמי במשך 3 שבועות שזה היה החלק הכי גיבור שלי מבחינתי בסיפור
וזהו... שרדתי כדי לספר
יש 2 סיבות שבגללן החלטתי בסוף כן לשתף את הניתוח 1. המצב בעם ישראל עצוב לי...
עצוב שיש אנשים שלא מרגישים אחים, מדגישים כל הזמן כמה אנחנו שונים ונלחמים בכל הדרכים כדי להוכיח את זה, חלקם ממש פוגעים ברחוב באנשים אחרים בגלל שהם שונים מהם.
ברור לי שמי שמתנהג ככה זה רק בגלל שהפחידו אותו, שגרמו לו לחשוב שהאנשים האלו שהוא לא מכיר הם רעים והם יכולים לפגוע בו, ברור לי שמי שמתנהג ככה לא יודע שהתורה דרכיה דרכיה נעם וכל נתיבותיה שלום, ברור לי שהוא מפחד ממשהו שהוא פשוט לא מכיר וברור לי שאם יהיה רצון פשוט להקשיב וללמוד על הצד השני יהיה פה רגוע יותר. בסוף... המעשה שעשיתי נבע מהתורה שלנו שמלמדת אותנו להיות גומלי חסדים ולהציל חיים.
זה כל כך כואב לי לשמוע שאנשים מדברים ומתנהגים ככה, ואני באמת מקווה שזה רק מבורות וחוסר היכרות עם הצד השני.
ושוב.... זה לא משנה מה הדעות שלנו ולמי אנחנו מצביעים!
כל עוד אנחנו צאצאים של אברהם יצחק ויעקב אנחנו אחים!!!
וזה מה שאמרתי להם בוועדה, כששאלו אותי מה נסגר איתי שאני משאירה את בעלי בבית עם 8 ילדים והולכת לעשות ניתוח שגם יגביל אותי למספר שבועות אחר כך ולמה אני בכלל צריכה לסכן את עצמי ושיכאב לי בגלל מישהו זר??
אמרתי להם כמה פעמים
הוא ממש לא זר!! הוא אח שלי בדיוק כמו האחים הביולוגים שלי, וכמו שבשבילם אני מסכימה שיהיה לי אי נוחות זמנית אז ברור שגם בשבילו. וזה לא משנה בכלל שנולדנו לאמהות אחרות ואנחנו ממוצא אחר.
כמה שנפנים את זה יותר מהר ונתנהג אחד לשני כמו אחים
ככה נזכה שיהיה לנו טוב יותר וזה יקרה מהר יותר ממה שאנחנו חושבים.
2. הסיבה השניה היא כדי שעוד אנשים יזכו לתרום איברים, כבד זה לא רלוונטי כל כך כי בעיקר תורמים בתוך המשפחה אבל יש רשימה ארוכה של אנשים שזקוקים לתרומת כליה ומי שמסוגל מוזמן לפנות למתנת חיים לבדוק אם הוא מתאים, וכמו שאומרת תמיד הרבנית רחל הבר אפשר לתרום עין, עין טובה להסתכל בה על אנשים, אפשר לתרום פה ולחייך יותר למי שמסביבי ולפרגן יותר. אפשר לתרום יד ולעזור למי שצריך וכן הלאה. לא כולם יכולים וצריכים לתרום כליה או כבד אבל כולם יכולים לתרום מעצמם דברים שיעשו טוב לאחר וזה מתקשר לסיבה הראשונה.
אשמח ממש למען אחדות ישראל שתכתבו פה בתגובות מה אתם מקבלים על עצמו למען אחדות ישראל, למען זה שכולנו נרגיש יותר שכולנו אחים.
כמובן שאפשר גם להקדיש את זה לעילוי נשמת האחים שנרצחו פה בתקופה האחרונה ולעילוי נשמת הרב אברהם ישעיהו הבר זצ"ל מקים עמותת מתנת חיים שעוד שבוע יהיה 3 שנים לפטירתו.
אשמח גם שתוסיפו בתפילותיכם לרפואה את התינוק המושתל אלנתן רפאל בן ששיטו שיזכה לרפואה שלימה בקרוב ממש.
תודה למי ששרד עד פה...
זה הזדמנות להגיד כמה תודות לאנשים יקרים שהיו פה בשבילי.
1. תודה לעמותת מתנת חיים - השתלות כליה ולרבנית רחל הבר שעומדת בראשה שבלעדיהם לא היה לי נכנס לי הג'וק לראש לתרום כליה ובגלל שחיכיתי לזה, ברגע שהגיע הזדמנות (אומנם קצת שונה אבל זה לא באמת משנה) הייתי מוכנה לכך בלי ספקות והרבה מחשבות.
פשוט קפצתי למים
ואני ממש שמחה בזה ותודה להם על הליווי והתמיכה למרות שאין מחלקת כבד בעמותה
2. תודה לבית חולים מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל ול מחלקת השתלות בית החולים בלינסון על הצוות המדהים במחלקה הכי שווה ומרגשת שיש ובתוכם למיכל מתאמת השתלות כבד ילדים וד"ר מיכאל גורביץ שמתחילת התהליך ועד עכשיו הם מלווים בחיוך, בסבלנות ובאהבה.
3. תודה למרכז הארצי להשתלות ובראשם לד"ר Tamar Ashkenazi שאישרו לי את התרומה למרות שהיתה הזויה בעינם וליוו והתעניינו בי לאורך כל הדרך.
4. תודה למשפחה ולקהילה שלנו שהשקיעו ועזרו עם אוכל, עם הילדים ובכל מה שהיה צריך.
5. הכי תודה ל ישי שריג ולילדים שזרמו בלי הכנה מראש עם השיגעון שלי ועדיין משקיעים המון. התרומה הזו שלהם לא פחות משלי.
6. תודה ל Ruti Grosberger Haratz שעזרה לי עם העסק שייפגע כמה שפחות כשלא ממש יכולתי לתפקד.
6. וכמובן תודה עצומה לבורא עולם על הזכות להיות בריאה ולזכות לתת מגופי למישהו אחר על מנת שיחיה.
ושוב.... אל תשכחו בשום סיטואציה... שאנחנו אחים!!
תרומת כבד, בת-חן שריג, תרומת איברים, כולנו אחים
